פינקו ואח' נ' שרביט חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

התובעים 2-5 הם ילדיו של המנוח יצחק פינקו ז"ל (להלן: "המנוח").

התובעת 6 היא מי שהוכרה כידועה בציבור שלו ומיוצגת ע"י עו"ד אחר.

לטענת התובעים, מצא המנוח את מותו ביום 27.5.09 בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק").

הנתבעת טוענת בפתח סיכומיה, כי עניין זה לא הוכח והנטל בעניין זה הוא על התובעים, כאשר לא מן הנמנע כי התובע התאבד או מצא את מותו בנסיבות אחרות מקיום תאונת דרכים, כמשמעה בחוק, כאשר נמצא מת במונית.

לאחר שעברתי על החומר שהומצא לי ולאחר שמיעת ראיות בתיק, אני דוחה טענתה זו של הנתבעת וקובע, כי התובע נפטר בנסיבות של תאונת דרכים והמטילות על הנתבעת את פיצויו על פי חוק הפלת"ד.

נקודת המחלוקת המרכזית והמשמעותית בין הצדדים הוגדרה היטב בפרוטוקול ביהמ"ש מיום 12.3.12 וזאת לאחר שהצדדים הגישו תחשיבי נזק לעיון ביהמ"ש, כדלקמן:

"ביהמ"ש עיין וקרא בתחשיבי הנזק אשר הוגשו ע"י הצדדים. התחשיבים מלמדים על כך שיש מחלוקת חזיתית בין הצדדים, האם מדובר במנוח אשר עבד. לטענת התובעים, מדובר במנוח שעבד בתור נהג מונית ונהג לשכור את המונית מאחד בשם ניר חדד, אשר הגיש תצהיר קצר מאוד לתמיכה בתחשיב הנזק של התובעת מס' 6, שהוא משלם לו לטענת התובעים סך של 180 ₪ לכל פעם ששכר את המונית ונהג לשכור את המונית בין 3-6 פעמים בשבוע. אין מסמכים או לפחות לא הוצגו לי מסמכים המתייחסים למס הכנסה, מל"ל, המלמדים על הכנסות מסודרות.

עוד הוברר מתחשיב הנזק של הנתבעת, כי מדובר באדם חולני שסבל ממחלות שונות (לא הוצג תיעוד רפואי) וכי עבודתו המוכחשת, אם בכלל, כנהג מונית, הייתה למשך כ- 10 חודשים. מדובר היה בעובדה מזדמנת בלבד כנהג מחליף בלבד".

ניתן לראות אפוא, כי המחלוקת המרכזית עליה נשמעו ראיות הצדדים, הינה בסיס השכר של המנוח לצורך חישוב הפיצויים, וכן התגלתה מחלוקת בשאלת תמיכת המנוח בתובעים 2-5.

בסיכומיהם מצטרפים התובעים 2-5 לסיכומים מטעם התובעת 6, ככל שהדברים נוגעים לגובה הנזק בתביעת העיזבון וטוענים, כי יש לפצות אותם בהתאם לחלקם היחסי בעיזבון.

המחלוקת המרכזית בינם לבין התובעת 6 נוגעת בטענת התובעת 6, כי לא היו כביכול בקשר עם אביהם.

לטענת התובעים 2-5 היו אכן חילוקי דיעות בינם לבין אביהם המנוח בעבר, אך בשנים האחרונות יושבו ההדורים ומערכת היחסים היתה איתנה.

עדויותיהם של מר ניר חדד ומיכאל רזניקוב בעניין זה היו עדויות שמועה בלבד שיש להתעלם מהם.

עוד טוענים הנתבעים 2-5, כי הסכמתם לפשרה לפיה יתוקן צו הירושה (במסגרת הליכים שננקטו בבימ"ש לענייני משפחה) וכי התובעת 6 תתווסף כיורשת נוספת הזכאית ל- 50% מהעיזבון, נשענה על ההנחה המובנת, כי הפיצוי בתביעה זו יתחלק בסופו של יום בהתאם לחלקם היחסי בעיזבון.

עוד טוענים התובעים 2-5 כאמור, כי לא רק התובעת 6 היתה תלויה במנוח אלא אף הם היו תלויים בו, שכן תמך בכל אחד מילדיו בסך של 1,000 ₪ בממוצע בכל חודש.

היה וביהמ"ש יקבע, כי תמיכה זו לא היתה נמשכת עד לתום תוחלת חייו של המנוח, הרי נדרש סכום גלובאלי בגין תמיכה זו, של לא פחות מ- 100,000 ₪ מעבר לפיצוי הכספי בגין נזקי העיזבון.

בסיכומיה, התובעת מס' 6 מדגישה, כי אין מחלוקת כי התובע עבד עובר למותו וכי הכנסתו לא דווחה לרשויות המס.

עובר למותו עבד התובע כנהג מונית פרטי, נהג מחליף בתחנת קרית ים, בין היתר ובעיקר אצל מר ניר חדד. הכנסתו על פי עדות התובעת 6 (כמי שחיה לצידו של המנוח 30 שנה) עמדה על 5,000-6,000 ₪ לחודש.